מלכא נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובע יליד 1946, טוען כי נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.8.08, במסגרת עבודתו (להלן:התאונה).

לטענתו, בעקבות התאונה נגרמו לו נזקי גוף, מכאן הוא עותר לחיובו של הנתבעת , שהייתה בזמן התאונה המבטחת של השימוש ברכב, לפצותו בגין נזקיו אלה.

הנתבעת הכחישה את קרות התאונה, כן חלקה על הנזקים להם טען התובע. בשל כך, התקיימו מספר ישיבות שבמסגרתן נשמעו ראיות וסיכומי הצדדים.

התאונה.

התובע תיאר בכתב תביעתו את נסיבות התאונה בזו הלשון:"בעת שהתובע נהג ברכב בכביש יבניאל, תוך כדי נסיעה הרכב קפץ כתוצאה מבור בכביש", דבר שגרם להופעת כאב פתאומי בגבו . התובע הוסיף ומסר בעדותו בפניי שבאותו שלב בו התרחשה התאונה לא היו נוסעים אחרים ברכב.

במישור זה הנתבעת טענה כי התובע לא הרים את נטלי הראיה והשכנוע ולא הוכיח את התרחשות התאונה, בייחוד שעה שעסקינן בעדות יחידה של בעל דין.

בניגוד לדעת של הנתבעת, אני סבור שהתובע כן צלח את הנטלים הרובצים לפתחו והוכיח בראיות טובות ומשכנעות כי נפגע כפי שתואר על-ידו בכתב התביעה.

ראשית כל, התובע הותיר רושם אמין וניכר בעדותו כי מסר את האמת כהווייתה. גם אחרי שהתובע נחקר ארוכות ע"י ב"כ התבעת, הוא נותר איתן בעמדתו ולא התגלו סתירות או תהיות בעלות משקל שבכוחן לערער את מהימנותו של התובע. שנית, גרסה זו זכתה למספר חיזוקים משמעותיים. בין היתר, התובע הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה (ת/1), בה תיאר בפירוט את נסיבות התאונה, בדיוק כפי שנכתב בתביעה וגם כפי שנמסר בפניי. גדולה מזאת, באותו שלב, התובע לא סבר כי האירוע מהווה תאונת דרכים, וציין בטופס זה בתשובה לשאלה האם התאונה מהווה תאונת דרכים, כי אינו סבור כך. ללמדך, שגרסה זו נרשמה ותועדה ע"י התובע בתחילת הדרך, כאשר עוד לא סבר כי נפגע בתאונה המזכה אותו בפיצויים, דבר שמחזק את אמינותו של תובע זה, כן מעיד כי גרסה זו שיקפה את ההתרחשות. ועוד, ימים ספורים לאחר התאונה התובע נבדק בקופ"ח ומפיו נמסר כי:" בזמן נסיעה רכב ניכנס בבור אז הרגיש כאב גב"( תעודה מיום 14.8.08, כלולה בת/1). ואם לא די בכך, גרסתו גם נתמכה בעדותה של מנהל המעבידה מר שמעון אוטומזגין, שמסר כי ביום התאונה התובע יצר קשר עמו והודיעו כי נפגע במהלך עבודתו ( עמ' 25 , ש' 24-26). וגם בעדותה של גב' מורן מלכה שהינה הבת של התובע. עדה זו מסרה כי מספר חודשים לאחר האירוע, התובע נועץ עם עו"ד שביקש תמונות לאותו בור נטען. ואכן, העדה התלוותה לתובע הגיעו יחדיו לזירת התאונה וצלמו את הבור שגרם לתאונה ( ת/4), כן הוסיפה כי קטע כביש זה הינו בדרך ליבניאל, כפי עדותו של התובע (עמ' 18 , ש 25).

מכל אלה, מהעובדה שכל עדי התביעה הותירו רושם אמין, מכך שהנתבעת לא ראתה להציג כל ראיה שהיא וממילא גם לא מפריכה, השתכנעתי כי התובע נפגע כנטען על-ידו.

האירוע הינו תאונת דרכים, משהתרחש במהלכה של נהיגה וכתוצאה מסיכון תחבורתי, הגם שלא נטען אחרת מפי הנתבעת. ועוד, שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לנכותו של התובע, אליה אדרש להלן, הוכרעה בקביעתה של הועדה הרפואית שליד המל"ל. הנתבעת לא ראתה לעתור לסתירתה של קביעה זו המחייבת גם במישור הקשר הסיבתי הרפואי בין התאונה לנכות.

הנזק.

בעקבות התאונה התובע היה במעקב רפואי ממושך, בעיקר במסגרת קופ"ח, כן נבדק ע"י ועדה רפואית שליד המל"ל.

לתובע אושרה תקופת אי הכושר המקסימאלית, למשך 3 חודשים. בתום תקופה זו הוא הוכר כנכה נזקק ונקבע נכותו הזמנית בשיעור של 100% עד ליום 31.3.09. החל מיום 1.4.09, נקבעה, ע"י הועדה הרפואית, נכות זמנית בשיעור של 20% עד ליום 31.7.09, עד אשר נקבעה נכותו הסופית.

כעולה מדוח הועדה הרפואית, נמצאה אצל התובע הגבלה קלה בתנועות הגב, בגינה נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%, אם כי נכות זו יוחסה לעברו הרפואי של התובע עובר לתאונה. כן, נמצא שהתובע סובל מחולשה ברגל שמאל, שבגינה נקבעה נכות רפואית בשיעור של 20%, מחציתה עקב עברו הרפואי ומחציתה השנייה קשורה ונובעת מהתאונה. עוד חשוב לציין, כי באותו דוח שבמסגרתו סוכמה נכותו הסופית של התובע ואשר הוגש ללא הסתייגות כלשהיא, חברי הועדה (מומחה לאורטופדיה ומומחה לנוירולוגיה), ראו לקבוע בזו הלשון:"לדעת הפוסקים אינו מסוגל לחזור לעבודתו", בעקבות זאת הופעלה תקנה 15 במלואה , כך שנכותו הסופית הינה בשיעור של 15% החל מיום 1.8.09.

עובר לתאונה התובע עבד אך כנהג, זהו מקצועו היחידי , לרבות בשנתיים האחרונות בהם נהג באוטובוס ציבורי זעיר, ועבד כנהג שכיר בחברת הסעות עד להתרחשות התאונה. במסגרת המעקב הרפואי התובע הופנה למחלקה לרפואה תעסוקתית בקופ"ח כללית. ממחלקה זו התובע הופנה, לפני בדיקתו, לבחינת כושר נהיגתו למכון לבטיחות בדרכים (מסמך מיום 20.11.08). אכן, התובע פנה למכון זה, ואחרי שנבדק רישיון הנהיגה העשיר בו החזיק, עובר לתאונה, הוגבל במידה רבה רק לנהיגה באוטובוס זעיר אוטומטי (ת/6), זאת ביום 19.2.09.

כחודשים לאחר מכן, וליתר דיוק ביום 7.4.09, קיבל מאת החברה-מעבידתו- מכתב פיטורין, בגדרו ציינה החברה כי הינה מפטרת את התובע מפאת מצבו הרפואי הלא תקין (ת/2). יודגש בהקשר זה, שהתובע מסר כי פנה למר אוטמזגין, מנהלה של החברה ובקש לחזור לעבודה חלקית על רכב אוטומטי, אלא שבקשתו זו נדחתה, מפאת העובדה שברשות החברה קיים רכב אוטומטי בודד שמשמש את מר' אוטומזגין עצמו שהינו נכה צה"ל (עמ' 8, ש' 18-20), טענה שאושרה על-ידי מר' אוטמזגין בעדותו בפניי ( עמ' 26, ש'25-26).

מכל אלה התובע בדעה כי אבד את מקצועו כליל, כך שנכון לחשב את הפסדי השכר בעבר ובעתיד על בסיסה של גריעה מלאה בכושרו לעבוד. הנתבעת מנגד, הפנתה לעברו הרפואי העשיר של התובע ולנכות שנקבע כי אינה קשורה לתאונה, כן הדגישה כי הפסקת עבודתו של התובע אינה קשורה כלל או כלל לתאונה, אלא היא נטועה ברצונו להאדיר את נזקיו , ולמצער הינה עקב מגבלותיו שאין בינן לבין התאונה ולא כלום.

נכון הדבר, כעולה מהתיעוד הרפואי שהוגש, התובע סבל שנים מחלק מאותם כאבים והגבלות, אולם עם כאבים והגבלות אלו התובע המשיך בעבודתו, ואף עבד לפחות בשנתיים האחרונות ברציפות. חרף אותו עבר רפואי עשיר, התובע הקפיד לעבוד במשרה מלאה, אף אם היו היעדרויות נקודתיות בעקבות התקפי כאבים. מכאן, איני סבור שנכון לייחס את הפסדיו במלואם למגבלותיו וכאביו שקדמו לתאונה, אך באותה מידה נראה כי דרישתו של התובע מתעלמת מהעובדה שהועדה ראתה ליחס אך את חלקה הקטן של הנכות לתאונה.

בבואנו לשום את הפסדי השכר שנגרמו לתובע, חשוב אף הכרחי לתת את הדעת לעובדה שרישיונו של התובע שהינו נהג במקצועו הוגבל משמעותית אחרי התאונה, גילו של התובע שהינו כיום בן כ-64 שנים, מגבלותיו וכאביו, קביעת הועדה הרפואית שליד המל"ל לעניין חוסר יכולתו של התובע לשוב לעבודתו והקושי במציאת עבודה מתאימה, שאם הינה אפשרית הרי סביר שתהיה חלקית כאשר השכר בצידה יהיה זעום. כל אלה מחזקים את המסקנה שהתובע אבד את רוב כושרו לעבוד. יחד עם זאת, נכון לזקוף לתאונה גריעה בשיעור של 25% בלבד (המגלמת בחובה גם הפסדי פנסיה, שהינם זעומים בנסיבות לנוכח גילו של התובע). למסקנתי זו הגעתי בעיקר מפאת ההתדרדרות שחלה במצבו הבריאותי של התובע אחרי התאונה, שנראה כי לתאונה תרומה ממשית בסיכול יכולתו לעבוד בהיקף המתקרב לעבודתו עובר לתאונה. כל זאת, תוך מתן המשקל הראוי לעברו הרפואי ולנכויות המשמעותיות שאין בינן לבין התאונה ולא כלום.